<h1>או"ז הלכ' נדה סימן שמ"ו</h1>
<h2>דף י.</h2>
[נדה ל' ע"א] מתני' המפלת ואין ידוע מה הפילה תשב לזכר ולנקבה אין ידוע אם ולד הי' [אם לאו] תשב לזכר ולנקבה ולנדה. [ל', ע"א] המפלת יום ארבעים אינה חוששת לולד יום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנקבה ולנדה ר' ישמעאל אומר יום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנדה יום שמונים ואחד תשב לזכר ולנקבה ולנדה שהזכר נגמר לארבעים ואחד ונקבה נגמרת לשמונים ואחד וחכמי' אומרים אחד בריית זכר ואחד בריית נקבה וזה וזה לארבעים ואחד פי' רשב"ם זצ"ל המפלת שליא יום ארבעים לטבילתה שטבלה ושמשה ונתעברה אינה חוששת לוולד ואם ראתה דם עמה טמאה נידה דלאו היינו שליא שאמרו שאין שליא בלא ולד דאכתי לא נגמרה צורתו ואנן בעינן שיהא ולד מתחלתו למחשבי' לידת נפל ולאו היינו שפיר מרוקם ששנינו למעלה תשב לזכר ולנקבה דודאי אכתי לא נגמרה ריקום צורתו ואע"ג דנתעברה לא חשיב עיבור ולד שלא נגמרה צורתו עד שיכלו כל הארבעים. אבל הפילה ליום ארבעי' ואחד או לארבעים ושנים או לארבעים ושלשה תשב לזכר ולנקבה ולנדה וכל דם שתראה לאחר שבועיים הוה דם נדות מספק לתלות ולא לשרוף ולהתחייב בועלה אשם תלוי ולא דם טוהר דילמא לא הוי ולד דכיון דאין נראה בו ריקום צורה לאו ולד הוא דלא נגמרה צורתו עדיין ומביאה קרבן ואינו נאכל, ומיהו איכא לספוקי בולד הואיל ועברו עליו ארבעים דאיכא למימר מרוקם הוא אלא שאין יכולין להכיר בו כל כך הלכך ספק ולד ספק אינו ויושבת עליו ימי טומאה דנקבה וימי טהרה לית לה ובגמ' מפרש למה הוזכר זכר, אבל היכא דנראה בו ריקום צורתו של ולד אלא שאין מכירין אם זכר אם נקבה אינה נדה ויושבת לנקבה עכ"ל. וקיי"ל כרבנן דאחד בריית זכר ואחד בריית נקבה זה וזה לארבעים ואחד כדאמ' בגמרא [שם ע"ב] חכמים היינו ת"ק וכ"ת למסתמי' כרבנן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא מסתבר טעמי' דר' ישמעאל דקמסייעי ליה קראי קמ"ל. וק"ל היכא שאין השפיר מרוקם אמאי יתבא י"ד בז' ימי הטומאה תסגי דה"ל ספק ספיקא ספק ולד ספק אינו ולד ואת"ל ולד ספק זכר ספק נקבה, ובענין נדות נמי אזלינן בתר ספק ספיקא דאמר [ט"ו, ע"ב] רב שמואל (בר אבא אמר ר' אבא אמר רב אשי א"ר) [משמיה דר'] יוחנן אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסת' ובא עליה ומסקנא דהוה לה ספק ספיקא, ותו דמאי שנא מכל איסור שבתורה דסמכי' אספק ספיקא. אמר ריב"ל עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא יולדות ומוקמי' לה כשהוחזקה מעוברת דהיינו אחר שלשה חדשים כדאמר פ"ק [ח', ע"ב] וכמה הכרת העובר סומכוס אומר משום ר"מ שלשה חדשים ופי' רשב"ם התם דר' מאיר איירי סתמא בין ביולדת לתשעה בין ביולדת לשבע' והכי מוכח סוגיא התם. ועתה יש ללמוד מכאן דכי האי גוונא יהבינן לה נמי ימי טוהר ויושבת י"ד ימי טומאה ומשלמת עליהן ימי טוהר דזכר ויושבת כ"ו ימי טוהר דהא מביאה קרבן ונאכל דחשבינן לה מליקת קדשים גמורים.
